אחרי שצלחתי את לימודי המשפטיים (תואר ראשון ושני מהאוניברסיטה העברית), ואחרי שהשתלבתי במשך כמה שנים במחלקת הליטיגציה של אחד מהמשרדים המובילים בארץ, התחדדה בתוכי ההבנה שכעורכת דין הכלים שלי להביא לפתרון קונפליקטים, הינם די מוגבלים.
אפשר  להתדיין שנים, להשקיע משאבים כספיים ונפשיים אינסופיים וגם אם נשיג את התוצאה, בסופו של דבר ההצלחה מתאיינת אל מול המחיר הכבד שגבה הסכסוך. מחיר כלכלי, אבל לא פחות חשוב אישי- רגשי. 

זה לקח קצת זמן להבין מה הכלים שאני מחפשת אבל בסוף מצאתי - תקשורת מקרבת וגישור. השילוב בין הכלים איפשר לי להתבונן באמת בקונפליקט, באנשים שעומדים מאחוריו,  ליצור איתם קשר אנושי ואישי, ולנסות לנסח פיתרון יצירתי ואמיתי. כזה שלא רק יענה על צרכי הצדדים ויאפשר חיבור מחודש וטוב יותר, אלא גם יהיה יעיל ורווחי.  

אלא שגם במהלך עבודת הגישור הדהדה בי ההבנה שיש רובד נוסף לסכסוף שאני מרגישה שעדין שלא מקבל מענה-  הרובד הרגשי. זה שמסביר מה הסיבה לאינטרסים השונים שמבטא כל אחד מהצדדים? מדוע פתרונות שלכאורה מיטיביים עם שני הצדדים נדחים על ידיהם? מה המענה האמיתי שהם צריכים? האם פרידה היא אכן המענה?  המשכתי את המסע שלי ולמדתי ייעוץ זוגי. 

היום ההתבוננות שלי על כל אתגר זוגי היא רב מימדית - המימד המעשי פרקטי (מה הקושי, כיצד הוא נחווה ביומיום וכיצד ניתן לפתור איתו משפטית או אחרת), המימד הרגשי (מהו הקושי הרגשי שבא לידי ביטוי, איזה צורך עומד מאחוריו, האם הוא קשור לדפוסים אחרים רגשיים וכיצד ניתן לתת להם מענה), והמימד הרוחני (כיצד הקושי הספציפי יכול לסייע לאדם להמשך ההתפתחות שלו במסע, ומה בכלל המסע שלו). 

בשורה התחתונה אני נותנת מענה גם לזוגות שמבקשים לפרק את החבילה בצורה יעילה וטובה, וגם לזוגות שמבקשים להגיע לזוגיות ממלאת ומעצימה.